רותי שרון - הבאה בתור (הארץ גלריה)
מרוויחים לא רע,
אבל לא גומרים את החודש? 
רוצים להחזיר את השליטה
על הכסף לידיים שלכם?
מחפשים הרצאת העשרה לעובדים? מתעניינים בסדנא לניהול תקציב משפחתי?
טיפים להגברת השליטה בכסף שלכם, תוכנות לניהול הכסף האישי, כלים לשימוש
עצמי ועוד...

לפרטים נוספים
 

דף הבית >> בתקשורת >> הבאה בתור (הארץ גלריה)

הבאה בתור

יום חמישי 15 בינואר 2009 05:03 מאת: צפי סער | איור: מיכל בוננו

למשבר הכלכלי יש אפקט דומינו: משפחה שהכנסתה נפגעת ממהרת בדרך כלל לפטר את המטפלת או העוזרת. כך נוצרת לפעמים שותפות גורל בין נשים משכבות חברתיות שונות

לרותי שרון ודוד אלקובי, זוג נשוי ממודיעין, היה יתרון כאשר אלקובי איבד את עבודתו בחברת היי-טק, לפני כשלושה חודשים: שרון היא יועצת לכלכלת המשפחה. השניים, הורים לשלושה ילדים, מיהרו להיערך למצב החדש שאליו נקלעו, כמו ישראלים רבים המפוטרים בימים אלה. אחד הצעדים הראשונים, הם מספרים, היה להפסיק את עבודתה של עוזרת הבית. הם העסיקו אותה דרך חברה קבלנית והיא לא עבדה אצלם זמן רב, אבל צעד אחר היה מורכב יותר מבחינתם: בגידול בתם, בת חמש וחצי, והתאומים שלהם, בני שלוש, הסתייעו במטפלת מסורה, שמחה אסרף, שהיא "כמו סבתא שלישית בשבילם", כדברי שרון. עם צמצום ההכנסה המשפחתית, נאלצו להפחית במידה ניכרת את היקף עבודתה. עכשיו, מציינת שרון, גם היא צריכה להיערך.

אסרף, גרושה, אם לבן וסבתא לנכדה, אכן מיהרה להיערך. "אני אחות מעשית במקצועי, עובדת במשרד הבריאות במשרה חלקית, ועשיתי השלמת הכנסה אצל רותי", היא מספרת. היא מבינה שלא היתה ברירה אלא להפחית את שעות עבודתה שם: "גם הילדים גדלו וגם ההכנסה אצלם ירדה. אני הרי יודעת מה קורה במשק". כדי להשלים את ההכנסה שקטנה פתאום, היא מוסיפה ומספרת, "אני עושה שמירות פרטיות על חולים בבתי חולים, בלילות".

הסיפור של משפחת אלקובי-שרון-אסרף מאפיין את הזמנים האלה: הפיטורים הנרחבים בחברות רבות במשק משפיעים לא רק על העובדים המפוטרים עצמם, אלא גם על אנשים ובעיקר נשים שהם עצמם מעסיקים. אם בטיפול בילדים, אם בניקיון הבית.

שרון שחר, בעלת צהרון במרכז רמת גן שגם מעבירה חוגי דרמה ותיאטרון לילדים, מספרת כי סימני המיתון ניכרים היטב במשפחות שילדיהן שוהים בצהרון שלה, הנמנות עם המעמד הבינוני-גבוה. "גם בצהרון וגם בחוגים הורים שסובלים מהמשבר מקצצים", היא מספרת. "הם לא מסוגלים לעמוד בהוצאות".

בעלת צהרון אחרת, גם היא משכונה מבוססת בעיר, מספרת כי מתוך שישה ילדים השוהים בביתה בשעות הצהריים, המשפחות של שניים נקלעו לקשיים: אם שפוטרה שקלה להוציא את בנה מהצהרון, אך אז מצאה עבודה והשאירה אותו. כעבור זמן קצר נעשו קיצוצים גם במקום עבודתה החדשה והיא שוב פוטרה. במשפחה אחרת, שבה שלושה ילדים, האב, שעבד כחשב שכר, פוטר, והאם, עובדת חברת היי-טק, נאלצה לרדת לחצי משרה כדי לא לאבד את העבודה לגמרי. גם הכנסתה של בעלת הצהרון נפגעה איפוא.

ללא רשת ביטחון
כמו בתחומים רבים אחרים, גם בתחום המצער הזה החברה הישראלית מדדה אחרי זו האמריקאית: איי-ג'ן פו, מנהלת באיגוד עובדי משק הבית בניו יורק, ארגון ללא כוונת רווח, אמרה לאחרונה ל"ניו יורק טיימס" כי "פיטורים של 10,000 עובדים בליהמן ברדרס פירושם 10,000 עובדי משק בית שאיבדו את עבודתם". הקשר בין עובדי משק בית למעסיקיהם הוא בדרך כלל אינטימי יותר מאשר קשרי עובד-מעביד אחרים, הוסיפה, ואם כשמדובר בחברות גדולות פיטורים נדמים לא פעם שרירותיים, הרי "אדם שנאלץ לפטר את מי שמטפל בילדיו ובביתו, לפעמים שנים ארוכות, עשוי להרגיש כאילו בגד בבן משפחה".

רגשות כגון אלה מטרידים עתה את ז', מנהלת בכירה החיה בשכונה מבוססת במרכז הארץ. זה שנים היא מעסיקה מטפלת, המסייעת לה בגידול ארבעת ילדיה. גם במשך שנה שבה בן זוגה של ז' לא עבד הם המשיכו להעסיק את המטפלת. עתה מתערער שוב מעמדו של בן הזוג בעבודתו, וז' חוששת כי לא תהיה לה ברירה אלא להיפרד מהמטפלת, אף שהיתה לבת בית. "אבל איך אני יכולה לעשות לה את זה", היא אומרת, "היא תלויה בי לפרנסתה".

גם בפורום "נשואים טריים" בתפוז, בדיון שהתפתח על הצורך לקצץ בהוצאות בימים קשים אלה, נדונה שאלת העוזרת והמטפלת. "אני לא אפטר", קבעה נחרצות אחת הגולשות. "האשה הזאת מפרנסת משפחה והיא על הגב שלי. אני אצמצם במקומות אחרים".

ז', כמו אחרים המחפשים דרכים לצמצם את ההוצאות המשפחתיות, מציינת כי קשה במיוחד לפטר עובדים בתקופה כזאת, שבה יש להם פחות סיכוי למצוא עבודה אחרת. מה גם שאם למפוטרי היי-טק ודומיהם יש לא פעם רשתות ביטחון כמו אופציות שקיבלו בעבר, חסכונות שצברו בשנים הטובות, דמי אבטלה וכדומה - הרי לעוזרת שהם נאלצים לפטר אין כל אלה. יש המנסים למצוא למטפלת או לעוזרת תעסוקה חלופית, אצל חברים, מכרים או בני משפחה, כדי לשכך את נקיפות המצפון.

שותפות גורל צינית
בחברות המספקות שירותים של טיפול בילדים ועזרה בבית לא ממהרים להודות בתופעה ואומרים שההאטה בביקוש מועטה. איריס בר סבר מחברת "מטפלא" אומרת כי יש האטה בדרישה לעוזרות, אבל זו עדיין לא מגמה גורפת. ואילו נטע רון מחברת "תינוקיס" מאתרת מגמה שונה: "יש דווקא גל התעוררות של אמהות, שחשבו לקחת את הזמן, לשבת בבית חצי שנה אחרי הלידה, אבל נלחצו מחשש לאבד את העבודה. וגם המטפלות נערכות לסיטואציה: מישהי שפעם אמרה לי שהיא גרה בחולון ולא תיסע כל יום לעבוד בתל אביב, מוכנה היום להתפשר. והיא לא היחידה. וגם על שכר יותר נמוך הן מוכנות להתפשר. כולן לחוצות: גם האמהות וגם המטפלות". 
 


 
 
 
 
© כל הזכויות שמורות לרותי שרון   info@ruthsharon.co.il   |   054-4323526   |  עמק האלה 18 מודיעין                                                                                      Design: Edna Ricklin's Studio